נסו לדמיין שהודיעו לכולם על סופה חזקה שעומדת להגיע. רוב האנשים היו ממהרים להתכונן ולהתגונן, נכון? מצפים שמי שנמצא בסכנה יתייחס אליה ברצינות. אבל כאן, הנביא מתאר תגובה הפוכה לגמרי של העם. במקום לחזור בתשובה ולהיות עצובים על החורבן שמתקרב, הם החליטו לעשות מסיבות גדולות של שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. מה ההבדל בין שתי המילים? שִׂמְחָה מתארת את ההרגשה הטובה שיש עמוק בתוך הלב, ואילו שָׂשׂוֹן הוא הדרך שבה מראים את השמחה הזו החוצה, כמו בריקודים ובחגיגות.
הם ערכו סעודות בשר גדולות, והנביא בוחר להשתמש במילה הָרֹג במקום במילה הרגילה "לשחוט". הוא עושה זאת כדי להראות לנו שהם לא הכינו את הבשר בצורה מכובדת, אלא מתוך זלזול והתפרעות.
הנביא גם מגלה לנו מה הם אמרו אחד לשני באותן מסיבות: אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. למה הם אמרו את זה? כי הם היו מלאים בייאוש. הם ידעו שהאויב מתקרב ושהמצב מסוכן, אז הם חשבו לעצמם שאם גם ככה אולי לא ישרודו, עדיף פשוט לאכול, לשתות וליהנות עכשיו. במקום להקשיב לאזהרות של ה' ולנסות לתקן את המעשים שלהם, הם בחרו לזלזל ולהעביר את הזמן בהנאות.