ישעיהו, פרק כ״ט, פסוק ב׳

תארו לעצמכם עיר גדולה וחזקה שפתאום מוקפת בצבא אויב עצום. איך לדעתכם מרגישים האנשים בתוכה? זה בדיוק מה שקרה לירושלים כאשר מלך אשור הטיל עליה מצור. ה׳ אומר וַהֲצִיקוֹתִי, כלומר שהוא יביא על העיר צרה גדולה, דוחק ומצור. הצרה הזאת מכוונת לַאֲרִיאֵל, שזה בעצם כינוי מיוחד לירושלים. היא נקראת כך על שם המזבח החשוב שניצב בתוכה. בגלל המצור הקשה, וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, כלומר העיר תתמלא בצער, בבכי ובפחד גדול של התושבים. בסוף נאמר וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל. רוב המפרשים מסבירים שיש כאן דימוי עצוב. כמו שעל המזבח מקריבים קורבנות, כך גם ירושלים תהפוך למקום של אובדן. העיר תהיה מוקפת באנשים רבים מהעם שייפלו במלחמה הקשה, וה׳ רואה בהם מעין קורבן כואב של אותו החורבן.