קרה לכם פעם שניסיתם להיות חברים טובים של מישהו, הצעתם לו עזרה, קראתם לו לשחק, אבל הוא פשוט התעלם מכם? זה בערך מה שה' הרגיש כלפי עם ישראל. כאשר העם התלונן שהגלות ארוכה מדי, ה' עונה להם ומזכיר כמה הוא ניסה להתקרב אליהם בעבר, בזמן בית המקדש הראשון, כשהם הפנו לו עורף.
ה' שלח אליהם נביאים שוב ושוב כדי לעזור להם לחזור לדרך הטובה. הוא אומר נִדְרַשְׁתִּי, כלומר הייתי זמין ומוכן מיד לענות לכל מי שפנה אליי. יותר מזה, ה' אומר נִמְצֵאתִי לאלו שלא בִקְשֻׁנִי. בניגוד לאדם שצריך לחפש משהו שהלך לאיבוד, ה' עשה את עצמו קרוב וקל למציאה, אפילו לאנשים שבכלל לא חיפשו אותו.
ה' פנה אליהם באהבה וקרא אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי, אני כאן, מוכן לקבל את התפילה שלכם ומזומן למלא את בקשתכם. אבל כל האהבה והדאגה הזו הופנו אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי. עם ישראל התנכר לה', התנהג כאילו הוא בכלל לא העם שלו, ובמקום להיות קרוב אליו העדיף לקרוא בשמם של אלילים ופסלים.