ירמיהו מצטווה להעביר מסר פומבי לכל גולי בבל, החושף את פרצופו של נביא השקר ומגנה את נבואותיו המטעות. הפרשנים מסכימים כי משמעות הציווי עַל כָּל הַגּוֹלָה היא שליחת המסר אל כל קהילת הגולים. באופן דומה, המילים אֶל שְׁמַעְיָה אינן מתפרשות כפנייה ישירה אליו, אלא כנבואה שנאמרה על אודותיו.
המסר מדגיש את חומרת מעשיו של שמעיה, שניבא מדעתו אף על פי שלא נשלח על ידי ה׳. המילים עַל שָׁקֶר מוסברות כהבטחת כזב, שבה הנביא השלה את העם ונטע בהם תחושת ביטחון שווא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, באשר לכינויו הַנֶּחֱלָמִי, קיימים הבדלי נוסח קלים במסורות הניקוד של המילה בין כתבי היד והדפוסים העתיקים [מנחת שי].