הפסוק מציג תלונה חריפה נגד נבואתו של ירמיהו, אשר הורה לגולים בבבל להשתקע במקומם, מסר שנתפס בעיני מתנגדיו כדברי שקר ושיגעון.
המילים כִּי עַל־כֵּן מתפרשות על ידי רוב הפרשנים במשמעות של "בשל כך" או "על אשר". התלונה המובאת בפסוק היא דרישה לגעור בירמיהו ולהענישו בדיוק בגלל המסר ששלח לגולים [רש"י]. מתנגדיו של הנביא טוענים כי ההוראה להשתקע בבבל נובעת משיגעון ומבדה לבו, שכן לטענתם ה' לא דיבר אליו כך [מצודת דוד].
במוקד המסר של ירמיהו עומדת הקביעה אֲרֻכָּה הִיא. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לגלות עצמה. כלומר, השהות בבבל תהיה לזמן רב, ובשל כך ירמיהו מורה לגולים להתבסס, לבנות בתים ולטעת גינות, שכן הם לא עתידים לצאת משם בזמן הקרוב ויש להשלים עם המצב.
לצד הפירוש המבין את המילה אֲרֻכָּה מלשון אורך וזמן ממושך, ישנה גישה המעניקה למילה זו משמעות של רפואה ותרופה. לפי תפיסה זו, הגלות אינה רק עונש או תקופה ארוכה שיש להעביר, אלא תהליך ריפוי הכרחי לחולי הנפשי והרוחני של העם. משום כך, על הגולים להמתין בסבלנות ולהשתקע בבבל עד תום זמן הרפואה הקצוב להם מראש [מלבי"ם].