אירוע הגלות מירושלים הקיף את השכבות ההנהגתיות והמקצועיות של העם, אשר גלו יחד עם המלך. המילים אַחֲרֵי צֵאת מכוונות לזמן שבו יצא יכניהו מירושלים כדי להימסר לידי מלך בבל [מצודת דוד].
הפסוק מפרט את האישים המרכזיים שיצאו לגלות זו. המונח וְהַגְּבִירָה מתייחס למלכה, והגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באם המלך שיצאה עמו לגלות, אף שישנה אפשרות כי מדובר באשת המלך [ביאור שטיינזלץ]. התואר וְהַסָּרִיסִים משמש כאן כינוי לשרים, לאנשים הגדולים ולפקידי בית המלכות [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. למעשה, המילים העוקבות בפסוק, שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, משמשות כהסבר והרחבה המפרשים מי היו אותם סריסים [מצודת דוד].
באשר למונחים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר, קיימות שתי גישות פרשניות. הגישה המעשית מסבירה כי מדובר בבעלי מקצוע: הֶחָרָשׁ הם קבוצות של אומנים ובעלי מלאכה כדוגמת חרשי ברזל, ואילו הַמַּסְגֵּר הם שומרי השערים שתפקידם היה לסגור את שערי העיר בזמן הראוי [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה המפרשת מונחים אלו באופן מושאל, ככינוי ליועצים והחכמים של ירושלים [ביאור שטיינזלץ].