מנהיגי הציבור, חכמיו ונביאיו משמשים כמראה מלוטשת שהעם נושא אליה את עיניו ומחקה את מעשיה. משום כך, ה' הפך את נביאי השקר לסמל ולדוגמה למקוללים, עד ששמותיהם הפכו למטבע לשון של קללה שגורה [חומת אנך].
וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה מלמד כי אותם נביאים ישמשו מופת לכל בני הגולה בבבל. כאשר אנשים ירצו לאחל רע ולקלל זה את זה, הם ישתמשו בנוסח לֵאמֹר יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה יְשִׂמְךָ נכתבת בפסוק בכתיב חסר, ללא האות יו"ד [מנחת שי].
השם וּכְאֶחָב מתייחס לנביא השקר אחאב. שמו נכתב כאן בצורה מוקטנת וחסרה, ללא האות אל"ף, וזאת כתוספת גנאי והשפלה על מעשיו [רד"ק, מנחת שי].
על עונשם האכזרי נאמר אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ. הפרשנים מסכימים כי מילה זו מבטאת חריכה, שריפה וצלייה, בדומה לביטוי "קָלוּי בָּאֵשׁ". ייתכן שעונשם לא היה המתה מהירה ורגילה בשריפה על המוקד, אלא, כפי שמשתמע מפשטות הלשון, הם הומתו בייסורים קשים של קלייה אטית באש [ביאור שטיינזלץ].