נבואה זו מופנית אל גולי בבל, ומעמידה אותם על הפער שבין מצבם הנוכחי לבין גורלם של אלה שנותרו בארץ ישראל. מטרת הדברים היא להפריך את הבטחותיהם של נביאי השקר, ולהציג את האמת האלוהית המרה על אודות ההנהגה והתושבים שנשארו מאחור [מצודת דוד].
הנביא פונה אֶל הַמֶּלֶךְ, הלוא הוא צדקיהו, המלך מבית דוד שלא גלה בגלות יהויכין ונותר בארץ [רש"י, אברבנאל], ויושב אֶל כִּסֵּא, כלומר על כסא המלכות [רד"ק]. יחד עמו מתייחסת הנבואה אל העם היושב בָּעִיר הַזֹּאת, היא ירושלים [ביאור שטיינזלץ]. קבוצה זו מוגדרת בפסוק כאֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה.
המסר המרכזי מקפל בתוכו מהפך תפיסתי: הנותרים בירושלים אינם צריכים להתפאר ולהרגיש עליונות על פני אחיהם שכבר גלו, שכן הישארותם בארץ תהפוך לרעתם [אברבנאל]. למעשה, מצבם של הגולים בבבל טוב בהרבה מגורלם של הנשארים [ביאור שטיינזלץ]. ה' מבהיר לגולים כי לא רק שהם עצמם לא ישובו ארצה בקרוב, אלא שאותם אלה שעדיין יושבים בירושלים עתידים לגלות בעצמם. הם יסבלו מחרב, רעב ודבר, ויידמו לתאנים רקובות ומקולקלות [מלבי"ם, אברבנאל].