ירמיהו, פרק כ״ט, פסוק ט״ז

Jeremiah 29:16Sefaria

כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיּוֹשֵׁב֙ אֶל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וְאֶ֨ל־כׇּל־הָעָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֖ב בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את אֲחֵיכֶ֕ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָצְא֥וּ אִתְּכֶ֖ם בַּגּוֹלָֽה׃ {ס}

קרה לכם פעם שהרגשתם שפספסתם משהו שכולם קיבלו, אבל אחר כך גיליתם שדווקא אתם אלה שהרוויחו? זה בדיוק מה שהרגישו היהודים שכבר הוגלו לבבל. הם היו עצובים וחשבו שמצבם של אלה שנשארו בארץ ישראל טוב יותר. אבל ירמיהו הנביא מעביר להם מסר חשוב מאת ה׳ שמשנה את כל התמונה.


הנביא מדבר אֶל הַמֶּלֶךְ, הכוונה היא למלך צדקיהו שנשאר בארץ ישראל, אשר יושב אֶל כִּסֵּא, כלומר עדיין שולט ויושב על כסא המלכות. הנבואה מדברת גם על האנשים שנשארו לגור בָּעִיר הַזֹּאת, שהיא העיר ירושלים. ה׳ קורא להם אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה.


ה׳ מסביר לגולים בבבל שהאנשים שנשארו בירושלים לא צריכים להרגיש מוגנים או להתגאות בכך שלא גלו. למעשה, המצב של הגולים בבבל עכשיו הרבה יותר בטוח וטוב. ה׳ מגלה להם שהאנשים שנשארו בירושלים יעברו בקרוב תקופה קשה מאוד, ובסופו של דבר גם הם ייאלצו לעזוב את בתיהם ולצאת לגלות בעצמם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ו
פסוק י״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.