תארו לעצמכם שאתם נמצאים במקום שאתם ממש רוצים לעזוב, ופתאום מישהו בא ומבטיח לכם שממש בקרוב תוכלו לחזור הביתה. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשהם הוגלו לבבל. ירמיהו הנביא אמר להם שהם יישארו בגלות תקופה ארוכה של שבעים שנה, ושכדאי להם להתחיל לתכנן את החיים שלהם שם. אבל העם העדיף להקשיב לאנשים אחרים.
ירמיהו פונה אליהם ואומר: כִּי אֲמַרְתֶּם הֵקִים לָנוּ ה' נְבִאִים בָּבֶלָה. המילה הֵקִים פירושה העמיד. כלומר, בני ישראל טענו שה' העמיד ושלח להם נביאים מקומיים בתוך בבל, והנביאים האלה מבטיחים להם עתיד אחר וחזרה מהירה לארץ ישראל. ירמיהו בעצם חוזר על הטענה של העם כדי להזהיר אותם לא להאמין לאותם נביאים. הוא מסביר להם שההבטחות המהירות האלה פשוט אינן נכונות, ושהם צריכים לקבל את האמת, להישאר בבבל ולבנות שם את חייהם ואת חיי הילדים שלהם ברוגע למשך שנים רבות.