הכרעת הדין על שמעיה הנחלמי וזרעו מגיעה בעקבות נבואות השקר שניבא בשם ה'. הפרשנים מסכימים כי המילה פֹקֵד עניינה זכירת החטא לשם הבאת עונש ותשלום גמול.
לגבי מהות העונש, לֹא־יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב, קיימות שתי גישות. יש המפרשים כי הכוונה היא לשלילת מעמד ההנהגה, כך שלא יהיה מזרעו אדם שיושב במושב השרים והזקנים [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המסבירים כי העונש הוא קיומי יותר, ולפיו לא יישאר לו צאצא שיושב דרך קבע בתוך העם בבבל [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה נוסחית, המילים אִישׁ יוֹשֵׁב נכתבות בכתיב מלא עם האות וי"ו בחלק מן הספרים המדויקים, בהתאם למסורת [מנחת שי].
העונש ממשיך בקללה וְלֹֽא־יִרְאֶה בַטּוֹב, והפרשנים מסכימים כי טובה זו מתייחסת להבטחה לקיים את העם ולזכות הגדולה של ההשבה מן הגולה. שמעיה וזרעו לא יזכו לראות בגאולה זו.
הסיבה לעונש החמור מפורשת בסוף הפסוק, כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־ה'. שמעיה דיבר דברי סטייה ושקר, וייחס לה' דברים שלא נאמרו מפיו כלל [מצודת דוד].