שבועה אלוהית נחרצת משמשת כאן כדי להדגיש את הוודאות המוחלטת של המהלך ההיסטורי העתיד להתרחש. כדי להמחיש את עוצמת הגזירה, הנביא משתמש בדימויים גיאוגרפיים של תבור וכרמל, שהם שמות של הרים ידועים ומפורסמים [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההרים הללו מסמלים קביעות, יציבות ואמת שאינה ניתנת לערעור. כשם שזו עובדה מוגמרת שהר תבור קבוע ונטוע במקומו, וכשם שהר הכרמל ניצב לבטח על חוף הים ואינו זז משם, כך בדיוק בואו של נבוכדנצר מלך בבל למצרים הוא גזירה מוחלטת ואמיתית שלא תשתנה ולא תזוז ממקומה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. גישה משלימה מתמקדת בנראות הבולטת של ההרים הללו, ומסבירה כי גורלם של המצרים חרוץ וברור כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, אשר בולט מאוד בצורתו על רקע סביבתו אף שאינו הר גבוה, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא, שניכר ובולט בכך שהוא מגיע ממש עד לים [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, קיימת גישה אלגורית המפרשת את הדימויים בפסוק כרמזים לציד ולגלות. לפי פירוש זה, כְּתָבוֹר בֶּהָרִים מרמז על כך שהר תבור היה מקום המיועד לפרישת רשתות ולציד עופות, וכך בדיוק יצודו את המצרים. בהתאמה, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא נמשל לעצי יער הכרמל הנכרתים ומובלים בספינות בים, כסמל לכך שהמצרים יילקחו לשבי ולגלות [רד"ק, צאינה וראינה].
זווית ראייה שונה לחלוטין מציגה את הדימוי לא כסמל לבואו הוודאי של האויב או ליציאה לגלות, אלא דווקא כסמל לחוסר יכולת לנוע. כשם שה' קבע את הר תבור בין ההרים ואת הכרמל סמוך לים, והם לעולם לא יחצו את גבולם ולא יזוזו ממקומם, כך גם פרעה מלך מצרים. למרות שהוא קרוב למקום המלחמה, הוא לא ימוש ממקומו ולא יבוא להילחם [מלבי"ם].