פקודת ההתגייסות לקרב מציגה היערכות מהירה ומפורטת של חיל הפרשים, החל מהכנת הבהמות ועד להתחמשות הלוחמים.
בתחילת ההיערכות ניתנת הפקודה אִסְרוּ הַסּוּסִים, כאשר הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לקשירת הסוסים ורתימתם למרכבות [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מיד לאחר מכן נאמר וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים, קריאה לרוכבי הסוסים המיומנים לעלות על הסוסים שנרתמו [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק].
לאחר העלייה על הסוסים, הלוחמים נדרשים להתארגן לקראת הלחימה: וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים. עליהם להתייצב במערכת הקרב [מצודת דוד] או לעמוד על הסוסים [רד"ק], כשהם חובשים לראשיהם קסדות מתכת או נחושת שנועדו להגנה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. במקביל, עליהם להתמגן בגופם ונקראים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת. אלו הם בגדי ברזל שנועדו להגן על הלוחמים מפני מכות חרב וחנית, כאשר יש שמתארים אותם כשריון קשקשים [מצודת ציון] ויש המפרשים שמדובר בלבוש העשוי מטבעות ברזל המחוברות זו לזו [רד"ק]. באשר לכתיב המילה הַסִּרְיֹנֹת, קיימים הבדלי נוסחאות בין כתיבת המילה באות סמ"ך לבין כתיבתה באות שי"ן שמאלית, והמסורה מכריעה לכתוב באות סמ"ך ובכתיב חסר ללא האות וי"ו [מנחת שי].
לצד ההתמגנות, נדרשת גם הכנת כלי הנשק: מִרְקוּ הָרְמָחִים. הפרשנים מסכימים כי פעולת המירוק משמעותה צחצוח, ליטוש וניקוי הרמחים, שהם כלי נשק דמויי חנית [מצודת ציון]. מטרת הצחצוח היא להסיר את החלודה מן הנשק כדי שיבריק לקראת הקרב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].