נבואה זו מתארת תמורה דרמטית בגורלה של האימפריה המצרית, ממעבר של תבוסה מוחלטת ושעבוד לשיקום עתידי, גם אם מוגבל באופיו.
תחילה נגזר על המצרים עונש של תבוסה צבאית ואובדן עצמאות לתקופה ארוכה. ה' ימסור אותם בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, כלומר לידי אויביהם החפצים במותם, ובראשם הבבלים [צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הפסוק מבטיח כי וְאַחֲרֵי־כֵן יחול שינוי. באשר לזמן התרחשותו של שינוי זה, קיימות שתי גישות: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק] היא שהשיקום יתרחש מקץ ארבעים שנות גלות, כפי שניבא יחזקאל. מנגד, יש המפרשים כי הבטחה זו עתידה להתממש רק באחרית הימים [ביאור שטיינזלץ].
בזמן אותו שיקום, מצרים תִּשְׁכֹּן כִּימֵי־קֶדֶם. המצרים יחזרו לנוח בשלווה בארצם ללא גלות, וישובו להיות ממלכה עצמאית [מצודת דוד, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ]. ואולם, חשוב לדייק במשמעות ההבטחה לחזור לימי קדם; אין הכוונה שמצרים תשוב למעלתה ולגדולתה ההיסטורית, שהרי נגזר עליה להיות "ממלכה שפלה". הפירוש הוא שהם פשוט ישובו להתגורר בנחלתם כבעבר, אך ללא עוצמתם הקדומה [רד"ק].