מפלתה הצבאית של אימפריה אחת בידי אחרת מתוארת כאן לא כאירוע פוליטי רגיל, אלא כהתערבות אלוהית ישירה וכמערכת של צדק היסטורי. נבואה זו נאמרה על מפלתו הראשונה של צבא מצרים בקרב כרכמיש, אירוע שהתרחש עוד לפני חורבן ירושלים [אברבנאל]. פרעה נכה, מלך מצרים, יצא עם צבאו להילחם בנבוכדנאצר מלך בבל, אך תוכניותיו כשלו וגיבוריו נפלו וברחו [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי יוֹם נְקָמָה זה, שבו ה' נפרע מאויביו המצרים [ביאור שטיינזלץ], אינו נקמה שרירותית, אלא עונש וסגירת מעגל היסטורית על כך שפרעה נכה הרג בעבר את יאשיהו מלך יהודה במגידו [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].
הפסוק משתמש בדימויים ציוריים ועזים של משתה אכזרי. וְאָכְלָה חֶרֶב מתייחס לחרבם של הכשדים, הם הבבלים, שתכה במצרים [מצודת דוד, אברבנאל]. החרב מתוארת כמי שמשביעה את רעבונה, וְשָׂבְעָה, ומרווה את צימאונה, וְרָוְתָה [מצודת ציון]. ביחס למילה וְרָוְתָה, מובאת גם גישה המפרשת אותה מלשון שיכרון, כלומר החרב תשתכר מדם ההרוגים [רש"י].
ההרג ההמוני מתואר בביטוי כִּי זֶבַח, המלמד ששפיכות הדמים הזו לא הייתה מקרית, אלא נגזרה מאת ה' בדומה להקרבת קורבן [מצודת דוד]. זבח זה התרחש בְּאֶרֶץ צָפוֹן, באזור כרכמיש, אֶל־נְהַר־פְּרָת, כלומר על גדות נהר פרת או בסמוך לו, שם נערכה המלחמה [רד"ק, מצודת דוד].