מול איום הפלישה של האימפריה הבבלית, מתגלה קלונו של מלך מצרים בזירה הצבאית והמדינית. קריאת הגנאי המהדהדת חושפת את הפער שבין דיבוריו ורהבו של המנהיג לבין מעשיו ברגע האמת.
המילים קָרְאוּ שָׁם מצביעות על הכרזה פומבית של לעג וחרפה. קיימת מחלוקת היכן ועל ידי מי הושמעה קריאה זו. גישה אחת סבורה כי הקריאה נשמעה במחנה הצבא הבבלי ובאזור הקרבות, שם הכריזו החיילים על חרפתו של פרעה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי הקריאה והפרסום על פחיתותו של המלך הדהדו דווקא בתוך מצרים עצמה, בקרב עמו שהבין את גודל המחדל [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה]. דעה נוספת רואה במילה קריאה לשון של הזמנה וזימון למלחמה [רד"ק].
הביטוי שָׁאוֹן מתפרש כהמולה, רעש או המון אדם רב [מצודת ציון, רד"ק, צאינה וראינה]. הפרשנים מסבירים כי זהו כינוי גנאי למלך שמגביה את קולו בגאווה, מתהלל בצבאותיו ועושה רעש רב, אך בפועל אין בו ממש [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש הרואים במילה זו עצמה ביטוי של בושה ופחיתות עמוקה [אברבנאל]. בתחילה אמנם יצא שמעו של פרעה כמי שמגיע למערכה עם המון רב ורעש גדול, אך עד מהרה התחלפה הקריאה בלעג על חוסר מעשיו [מלבי"ם].
שיא החרפה מתבטא במילים הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד. המילה מועד מתייחסת לזמן קבוע מראש [מצודת ציון]. בעת העתיקה היה מקובל לתאם מראש תאריך מיועד לקרבות פנים אל פנים [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי פרעה קבע יום לצאת למלחמה מול נבוכדנצר מלך בבל, אך כשהגיע הרגע הוא לא הופיע למערכה ונתן לזמן לחלוף, משום שפחד ומורך נכנסו בליבו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה].
מול תפיסת הפחד והרתיעה, גישה ייחודית תולה את העיכוב בכישוף ואצטגנינות; לפי פירוש זה, פרעה חישב את השעות בהן המזל לא האיר לו פנים, ודחה במכוון את יציאתו לקרב עד שיעבור הזמן הרע, מתוך אמונה שיוכל לנצח לאחר מכן, אך תוכניתו כשלה [אהבת יהונתן]. בין אם פעל מתוך פחד ובין אם מתוך אמונה טפלה, פרעה ניסה לקבוע מועד חלופי לקרב, אך נגזר עליו מאת ה׳ שלא יגיע כלל למערכה [מלבי"ם].