הנביא מציג בחזונו קריאה צבאית להיערך לקרב בין מעצמות. פקודה זו להכין את כלי הנשק ולגשת למערכה מפורשת בשתי דרכים עיקריות: ייתכן שהיא מופנית אל צבאו של נבוכדנצאר מלך בבל, כדי שיערוך את כוחותיו לקראת תקיפת מצרים; לחלופין, זוהי קריאה לצבא פרעה מלך מצרים להתייצב מול הבבלים הבאים עליהם [רד"ק]. לפי הגישה השנייה, הקריאה למצרים נאמרת בדרך של לעג ואירוניה [מצודת דוד]. מצרים, שכבר חדלה לצאת למלחמות מחוץ לגבולותיה, נקראת לבצע את כל ההכנות הראשוניות לקרב ולהתמגן, כאילו היא עומדת להילחם, אף שברור שלא תוכל לעמוד במערכה [מלבי"ם].
הנביא קורא ללוחמים עִרְכוּ, כלומר סדרו והכינו את כלי הנשק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. האמצעים המוזכרים, מָגֵן וצִנָּה, הם כלי הגנה שנועדו לשמור על הלוחם מפני פגיעה, אך הם שונים בתכלית במבנה שלהם ובאופן השימוש בהם [רד"ק, מצודת ציון]. המָגֵן עשוי מעור מעובד ומבושל, אשר לקראת היציאה לקרב היו מושחים אותו בשמן [רש"י], ותפקידו העיקרי הוא להגן על הלוחם מפני פגיעת חיצים [מלבי"ם]. לעומתו, הצִנָּה היא מגן העשוי מעץ [רש"י]. זהו מגן גדול ורחב יותר המקיף את הלוחם משלושה כיוונים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ונועד לבלום מכות קרובות של חרבות וחניתות [מלבי"ם].