נבואה זו עוסקת במערכה הצבאית שעתיד לנהל נבוכדנאצר מלך בבל נגד מצרים, ומבשרת על הגשמת שאיפותיו של מלך בבל שנים רבות לאחר עלייתו לשלטון.
הפרשנים עומדים על הפער הזמני שבין מסירת הנבואה לבין התרחשות האירועים בפועל. הנביא ניבא על מפלת מצרים עוד בטרם יצא נבוכדנאצר למסעו [רד"ק]. מסירת הנבואה התרחשה עוד לפני חורבן בית המקדש, ולעיתוי זה יש משמעות רוחנית עמוקה; בזמני גלות וצרה, כביכול ה' שרוי בצער עם ישראל והדיבור הנבואי פוסק, כפי שאירע למשה רבנו במדבר כאשר העם היה נזוף. אולם מכיוון שבאותה עת הבית טרם חרב, זכה ירמיהו להתגלות ולדיבור ישיר מאת ה', וזאת על אף שחורבנה של מצרים התרחש בפועל רק שנים מספר לאחר חורבן הבית [אהבת יהונתן].
באשר למהות המכה שספגה מצרים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מתייחסות למכה שנייה ונוספת שהנחית מלך בבל על מצרים, אירוע שהתרחש בשנת עשרים ושבע למלכותו. מכה זו הייתה מכרעת ושונה מקודמותיה, שכן נבוכדנאצר לא הסתפק בקרבות סמוך לגבולות, אלא בא אל תוך ארץ מצרים עצמה כדי להכות את המצרים ולכבוש אותם בתוך ארצם ממש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].