נפילתה של האימפריה המצרית מלווה בזעקה מרה המהדהדת למרחוק, ומזכירה את קללתו הקדומה של הנחש. הפלישה הבבלית מתוארת ככוח עוצמתי ובלתי ניתן לעצירה, המפשיט את מצרים מכוחה ומשאיר אותה חסרת אונים, ממש כיער העומד בפני גרזנו של חוטב העצים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי קוֹלָהּ של מצרים יישמע למרחוק, כקול נשיפה ולחש מר של נחש. יש המוסיפים כי הדימוי לנחש מתייחס לקול נקישת כלי הנשק של המצרים, הנשמעים כנחשים זוחלים [רד"ק]. עם זאת, פרשנים רבים רואים בדימוי הנחש הקבלה עמוקה יותר לעונשו של הנחש הקדמוני. כשם שקילל ה׳ את הנחש, קיצץ את רגליו וגרם לזעקתו להישמע מסוף העולם ועד סופו, כך תזעק מצרים זעקה גדולה שתחריד את העולם כולו בעת חורבנה [רש"י, צאינה וראינה]. קיצוץ רגלי הנחש מסמל את אובדן כוחה של מצרים: רגליהם של המצרים "נקצצו" כך שלא יכלו לברוח מארצם [מלבי"ם]. גישה נוספת קושרת זאת למידת האמת, ומסבירה כי כשם שהנחש נענש בקיצוץ רגליו משום שדיבר שקר ול"שקר אין רגלים", כך גם מצרים, שהייתה מלאה בשקר ובכישוף, מאבדת את בסיסה ורגליה נגדעות [אהבת יהונתן].
האויבים הכשדים יבואו על מצרים כִּי בְחַיִל, כלומר בכוח רב ובצבא גדול, ויתקפו אותה וּבְקַרְדֻּמּוֹת, שהם גרזנים המיועדים לחיתוך עצים, כאילו היו כְּחֹטְבֵי עֵצִים [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הדימוי משתנה כאן מנחש ליער, כאשר צבא בבל מתואר כנחיל עצום שאין לו מספר, הבא לכרות לחלוטין את "יער" מצרים [מלבי"ם]. כשם שהעצים אינם יכולים להתגונן או למנוע את כריתתם בידי החוטבים, כך מצרים עומדת חסרת אונים לחלוטין מול חרבם של הבבלים [מצודת דוד]. יתרה מכך, ההשוואה לחוטבי עצים ולנחש מלמדת על אופי החורבן. כשם שהנחש נושך ללא הנאה, כך נבוכדנצר וצבאו לא באו רק כדי לבוז בז ולשלול שלל, אלא מטרתם הייתה להחריב את מצרים עד היסוד ללא כל תועלת אישית, דבר המעיד כי החורבן הוא גזירה מאת ה׳ [אהבת יהונתן].