ספר ירמיהו משנה את פניו ומפנה את מבטו מיהודה וירושלים אל עבר הממלכות והעמים הסובבים. נבואה זו משמשת ככותרת ופתיחה למקבץ נבואות חדש, שיחתום את הספר, ובו מסרים אלוהיים המופנים כלפי אומות העולם.
המילים אֲשֶׁר הָיָה מציינות מעבר ענייני, כמי שבא לומר: מעתה יסופר על דבר ה' שהגיע אל הנביא בנוגע לעמים אחרים [מצודת דוד, מלבי"ם]. הכתוב מדגיש כי הנבואה היא עַל־הַגּוֹיִם, ויש לדייק כי לא מדובר על "כל הגויים" בעולם [מנחת שי], אלא על קבוצה מובחנת של עמים.
הפרשנים מסבירים כי האומות הנידונות בפרקים אלו הן אלו שנכבשו על ידי נבוכדנצר מלך בבל [מלבי"ם]. עם זאת, מתעוררת השאלה מדוע נבחרו דווקא עמים אלו מתוך עמים רבים אחרים שהוזכרו בנבואות קודמות. התשובה המרכזית היא שישנו חוט מקשר בין כל האומות הללו: כולן היו מעורבות באופן ישיר בחורבן ירושלים ובהרעת מצבם של בני יהודה [אברבנאל].
מצרים, למשל, עודדה את צדקיהו למרוד במלך בבל, יצאה לעזרתו, אך נסוגה והותירה את ירושלים להתמודד לבדה מול המצור הבבלי. עמים אחרים כדוגמת פלשתים, עמון, מואב ואדום, עזרו בפועל להרע לישראל והשתתפו בחורבן. המטרה הכוללת של מקבץ נבואות זה היא להעביר מסר של צדק אלוהי: כשם שיהודה נענשה וגלתה, כך גם כל אומה שהרעה לישראל ולקחה חלק במפלתה תספוג עונש, תיחרב ותגלה. ה' תובע את עלבון עמו מידי מחריביו [אברבנאל].
מבחינה עריכתית, כותרת זו מאגדת נבואות שנאמרו בתקופות שונות. בחלק מהנבואות הבאות יצוין התאריך המדויק שבו נאמרו, בעוד באחרות לא. הסיבה לכך היא שהנבואות שניבא ירמיהו לפני חורבן ירושלים דרשו ציון זמן, כדי להוכיח שנאמרו בטרם התרחש המעשה. לעומת זאת, נבואות שנאמרו לאחר החורבן ונכתבו כסדרן, לא הצריכו ציון תאריך מיוחד [אברבנאל].