ירמיהו, פרק מ״ו, פסוק י״א

הנביא פונה אל מצרים בלעג לאחר מפלתה הצבאית, ומשתמש בדימוי רפואי כדי לתאר את ניסיונותיה הנואשים והכושלים להשתקם.

מצרים מכונה בפסוק בְּתוּלַת בַּת־מִצְרָיִם, שכן עד לאותה עת היא מעולם לא נכבשה או נשלטה על ידי אומה זרה, בדומה לבתולה שאיש לא משל בה [מצודת דוד]. כעת, כשהיא פצועה ומוכה, הנביא קורא לה באירוניה: עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי. הצֳרִי הוא שרף רפואי וריחני הנוטף מעצי הקטף [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גלעד, המוכרת כמקום גידולו של הצרי, מייצגת את הניסיון של פרעה להיאחז בשאריות שלטונו באזור סוריה ועבר הירדן כדי לרפא את שבר ממלכתו [מלבי"ם].

אולם, כל המאמצים הללו נדונים לכישלון: לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. המילה תְּעָלָה משמעותה מרפא, והיא משמשת כאן כמילה נרדפת לרפואות [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין מתארת את הלחות הטבעית ולשד העצמות של הגוף [מלבי"ם]. הרפואות הללו הן משל לניסיונותיה של מצרים להיעזר בבעלות בריתה השונות. הנביא מבהיר כי העזרה החיצונית לא תועיל, משום שהכוח הפנימי והחוסן הבסיסי של מצרים כבר אבדו לחלוטין עם נפילת גיבוריה [רד"ק, מלבי"ם].

במילה הִרְבֵּית קיים פער בין הכתיב לקרי, המייצג שתי נקודות מבט שונות על החורבן [מנחת שי]. המילה נקראת "הִרְבֵּית" (בגוף שני), כפנייתו הישירה של הנביא אל מצרים. אולם היא נכתבת עם האות יו"ד, "הרביתי" (בגוף ראשון), כדי לבטא את קולם של המצרים עצמם, שיזעקו בעת מפלתם כי כל מאמצי ההצלה והרפואה שלהם היו לשווא [רד"ק].