הנביא מעלה תמיהה רטורית על קריסתם הפתאומית והבלתי מוסברת של לוחמים אדירים, ומייד מספק לה תשובה תיאולוגית. המפלה אינה נובעת מחולשה צבאית רגילה, אלא מהתערבות אלוהית ישירה המכריעה את הקרב.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה אַבִּירֶיךָ מתייחסת לגיבורים, לאנשי הכוח ולרוכבי הסוסים [מצודת ציון, שטיינזלץ]. המילה נִסְחַף מתוארת כפעולה של שטיפה, גריפה והחלקה, בדומה לגשם עז השוטף את הקרקע ומציף את השדה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. בנוסף, יש המפרשים מילה זו כלשון כיליון ואובדן, או כסערה השוברת ענפים [רש"י]. המילה הֲדָפוֹ מבטאת כתישה, דחייה והדיפה בכוח [מצודת ציון].
הפסוק בנוי במתכונת של שאלה ותשובה. תחילה נשאלת השאלה מדוע אותם גיבורים נשטפו ולא הצליחו לעמוד על רגליהם במערכה בערי המבצר [מצודת דוד, מלבי"ם]. על כך מצוין כי המילה נִסְחַף מופיעה בלשון יחיד, בעוד שאַבִּירֶיךָ נכתב בלשון רבים, כדי ללמד שכל אחד ואחד מהגיבורים נשטף ונפל בפני עצמו [רד"ק]. התשובה לקריסה זו טמונה בהמשך הפסוק: לֹא עָמַד – הגיבורים לא יכלו להחזיק מעמד משום שה' בעצמו נלחם בהם, הדף אותם וגזר עליהם מפלה מן השמים [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, צאינה וראינה].
לעומת הפירוש הצבאי והמילולי, קיימת גישה מדרשית הקושרת את הפסוק לאירועי מכות מצרים. לפי קו מחשבה זה, המילה נִסְחַף רומזת לנגע הצרעת, והמילה אַבִּירֶיךָ מכוונת לחרטומי מצרים או לשר הרוחני של האומה המצרית [נחל שורק, חומת אנך, אהבת יהונתן]. לפיכך, הצירוף לֹא עָמַד מתפרש בכך שמחלת הצרעת לא פסקה מהם עד יום מותם. הסיבה לכך שה' הדף אותם והביא עליהם את הנגע היא כעונש על כך שהכחישו את כוחו של ה' לשנות את טבע העולם [נחל שורק, חומת אנך, אהבת יהונתן].