מפלתה של האימפריה המצרית מלווה בתחושה עמוקה של השפלה ותבוסה מוחלטת אל מול אויב זר. המילה הֹבִישָׁה מבטאת בושה, כלימה, אכזבה ומפח נפש. מבחינה דקדוקית, פועל זה משמש כאן כפועל עומד ומתאר את מצבה העגום של בַּת מִצְרַיִם אשר הביאה על עצמה את החרפה הזו [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי מקור הבושה הגדולה של מצרים נובע מכך שנִתְּנָה בְּיַד עַם צָפוֹן, הלוא הם הכשדים הבאים מבבל. תחושת הכלימה מתעצמת לנוכח האירוניה: בעבר הצליחו המצרים להדוף ולסלק את הכשדים מעל ירושלים, אך כעת התהפכו היוצרות והם נופלים חסרי אונים לידיהם, ולכן הדין הוא שיחושו בושה עמוקה [רד"ק]. מעבר להפסד הצבאי, התבוסה מותירה את מצרים בחרפה גדולה משום שמשמעותה המעשית היא שעבוד מוחלט והפיכתם לעבדים לאותו עם צפוני [מלבי"ם].