מפלתם של הכוחות בקרב היא מוחלטת ובלתי נמנעת, כך ששום יתרון פיזי או צבאי אינו יכול לעמוד להם לישועה. הפרשנים מסכימים כי הניסיון לברוח או להילחם הוא לשווא. מצד אחד, אַל יָנוּס הַקַּל, החייל המהיר וקל הרגליים לא יצליח לנוס ולמלט את נפשו, שכן כוחות האויב הרודפים ישיגו אותו מתוך מרוצתו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מצד שני, וְאַל יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר, הלוחם החזק לא יוכל להסתמך על כוחו כדי לעמוד מול האויב ולהילחם [רד"ק]. המונח הימלטות מתייחס כאן לניסיון של האדם להציל את עצמו במקומו באמצעות גבורתו, אך גם ניסיון זה נועד לכישלון [מלבי"ם].
התבוסה מתרחשת צָפוֹנָה, כלומר בפאת צפון, באזור העיר כרכמיש הנמצאת צפונית למצרים [רד"ק]. המפלה מתרחשת עַל יַד נהר פרת, ביטוי שמשמעותו בסמוך או אצל הנהר [מצודת ציון]. התיאור כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ מוסבר כתוצאה של טעות טקטית ומלכודת גיאוגרפית, שכן במקום שניצולי הקרב ינוסו דרומה אל עבר מולדתם במצרים, הם ברחו לכיוון צפון אל עבר הנהר. צבא האויב הגיע מאחוריהם ודחק אותם אל שפת המים, ומכיוון שנהר פרת חסם בעדם את דרך הנסיגה, הם נלכדו, כשלו ונפלו כולם [מלבי"ם].