תמונת מצב דרמטית מציגה צבא אדיר שנתקף לפתע בבהלה בלתי מוסברת וקורס לחלוטין. הנביא מביע תמיהה על המראה של חיל מצרים הנסוג בבהלה מפני צבאו של נבוכדנצר מלך הכשדים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הנביא משרטט תהליך הידרדרות הדרגתי של שבירה ותבוסה [מלבי"ם]. תחילה מופיע השלב הנפשי, מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים – תמיהה על כך שהחיילים נתקפים במורך לב, אימה ופחד [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. החרדה הפנימית מתורגמת מיד למעשה, והם נְסוֹגִים אָחוֹר – חוזרים לאחור ובורחים מן המערכה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. (יש לציין כי בחלק מן הספרים המילה נסוגים נכתבת בכתיב חסר, ללא האות וי"ו [מנחת שי]).
מכאן עוברת התבוסה לשלב הפיזי והקשה ביותר: וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ – אפילו הלוחמים החזקים ביותר נשברים וסופגים מכות וכתיתה [מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בעקבות זאת הם פותחים בבריחה מוחלטת וחזקה, וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ [רד"ק]. הבהלה כה גדולה עד שאין להם פנאי לעמוד במלחמה, והם כלל לא מפנים את פניהם לאחור כדי להילחם ברודפים, או אפילו לבדוק אם מישהו אכן רודף אחריהם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
התשובה לתמיהת הנביא טמונה בסוף דבריו: מָגוֹר מִסָּבִיב נְאֻם־ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מָגוֹר משמעותה פחד. כלומר, ה' הוא שהביא עליהם חרדה כה עמוקה, עד שפחד אחז את כולם מכל עבר בעודם נסים. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מָגוֹר מלשון אסיפה והתקבצות, ומסבירים כי המצרים לא יכלו לעמוד על נפשם משום שאויביהם נושאי החרב התקבצו ואספו עליהם מכל הכיוונים [רד"ק].