הנבואה פונה אל האומה המצרית, שעד כה חייתה בתחושת ביטחון ושלווה בארצה, ומבשרת לה על עקירתה הצפויה ועל חורבן עריה המרכזיות.
הפרשנים מסכימים כי הציווי כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ נועד להמחיש את הגירוש הקרב. אדם או עם היוצאים לנדודים ולגלות נדרשים להכין לעצמם ציוד בסיסי לדרך. ציוד זה כולל כלי שתייה, כגון נאד מים וכלי חרס [רש"י], וכן כלים ללישת בָּצֵק [מצודת דוד]. הפנייה אל יוֹשֶׁבֶת בַּת־מִצְרָיִם מדגישה את הניגוד החריף שנוצר: האומה המצרית, שישבה לבטח וסברה שתשב בארצה עוד זמן רב, נדרשת כעת לארוז את חפציה לקראת גלות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
גישה רעיונית שונה מציג בעל [אהבת יהונתן], הקושר את מושג הגלות לזכות להתרחשות נסים. לדבריו, בדומה להרי תבור וכרמל שנעקרו ממקומם ובכך זכו לנסים, כך גם כאן נרמז עניין המזבח שהוקם במצרים לה', שכן הזכות לנסים נובעת מתוך מצב של גלות ועקירה.
הסיבה לגלות מוסברת בהמשך הפסוק: כִּי־נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה. העיר נף מוזכרת באופן ספציפי משום שהייתה עיר מלוכה ועיר חשובה במצרים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי לְשַׁמָּה משמעו שהעיר תהפוך לשממה בעקבות גירוש תושביה [מצודות].
בביאור המילה וְנִצְּתָה, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה חורבן, שיממון ועזיבה. יש המפרשים את המילה מלשון "ציה", כלומר ארץ יבשה וצחיחה [רש"י, מצודת ציון], ויש המפרשים זאת כפשוטו – העיר תחרב ותישם לחלוטין, מֵאֵין יוֹשֵׁב, עד שלא יישאר בה איש [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].