תבוסה צבאית ומנוסה המונית מתרחשות בשורות הצבא המצרי ובעלי בריתו אל מול הפלישה הבבלית. ה׳ הוא הגורם המכוון את המפלה, בכך שהציב מכשולים רבים בדרכם והדף אותם עד שהִרְבָּה כּוֹשֵׁל [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
הביטוי גַּם־נָפַל אִשׁ אֶל־רֵעֵהוּ מתפרש בשני כיוונים עיקריים. הגישה הראשונה מתארת קריסה פיזית ומערכתית, שבה החיילים נופלים זה על גבי זה, ואף מכשילים ונלחמים זה בזה מתוך המהומה [רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ]. הגישה השנייה מסבירה את המילה נָפַל מלשון נטייה והתחברות, כלומר, הלוחמים התקבצו יחד כדי לתכנן את נסיגתם [רש"י, מצודת ציון].
מתוך הייאוש, נשמעת הקריאה וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ. קריאה זו אינה יוצאת מפי המצרים עצמם, אלא מפי צבאות העזר הזרים ושכירי החרב שהבינו כי המערכה אבודה [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ]. בנוסף לאנשי הצבא, מדובר גם במהגרים מארצות שונות שבאו לגור במצרים בשל שפע התבואה שבה בימי רעב, וכעת מבקשים למלט את נפשם בחזרה למולדתם [רד"ק, צאינה וראינה].
המנוסה מתרחשת מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה, הלא היא חרבו של נבוכדנצר מלך בבל. הפרשנים מציעים מגוון משמעויות למילה הַיּוֹנָה:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון אונאה, עושק וייסורים, ומתארת חרב אכזרית ואונסת שאין מי שיכול לעמוד בפניה.
פירוש אחר, המבוסס על התרגום, קושר את המילה למילה יין, ומדמה את חרב האויב לחרב שיכורה מדם ושנאה [רש"י, רד"ק].
כיוון היסטורי מצביע על כך שמלכי בבל ואשור נשאו צורת יונה על דגלי המלחמה שלהם, וייחסו ליונה את ניצחונותיהם בקרב [מלבי"ם].
לבסוף, ישנו פירוש רעיוני המדמה את נבוכדנצר לטבעה של היונה: כשם שהיונה שותה ואינה מקיאה, כך מלך בבל בולע עמים ולוקח שבויים, אך לעולם אינו משחרר אותם [אהבת יהונתן].