ירמיהו, פרק מ״ו, פסוק ט״ז

Jeremiah 46:16Sefaria

הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה ׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃

תארו לעצמכם מה קורה כשצבא ענק מבין פתאום שהוא עומד להפסיד, וכולם מתחילים לברוח בבת אחת. זה בדיוק מה שקרה לצבא המצרי כשהוא עמד מול הפלישה של צבא בבל. ה׳ גרם למצרים להיכשל בקרב, והיה שם הִרְבָּה כּוֹשֵׁל, כלומר חיילים רבים שמעדו בדרך. מרוב בלבול, פחד ומהומה, גַּם־נָפַל אִשׁ אֶל־רֵעֵהוּ, החיילים פשוט נפלו אחד על השני בזמן שניסו לסגת. בתוך הצבא המצרי היו גם חיילים זרים ממדינות אחרות, וגם אנשים שעברו לגור במצרים רק כי היה בה שפע של אוכל. כשהם ראו שהמלחמה אבודה, הם צעקו וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ. הם רצו רק דבר אחד: למלט את עצמם ולחזור הביתה למדינות שמהן באו. הם ברחו במהירות מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה. המילה "היונה" כאן היא לא הציפור השקטה שאנחנו מכירים, אלא מילה שמתארת כוח קשה שאי אפשר לעמוד מולו, החרב של מלך בבל.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ו
פסוק י״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.