ירמיהו, פרק מ״ו, פסוק י״א

לאחר מפלתה הצבאית של מצרים, הנביא לועג לה ומכנה אותה בְּתוּלַת בַּת־מִצְרָיִם, שכן עד לאותה עת היא מעולם לא נכבשה על ידי אומה זרה. הוא קורא לה עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי, כלומר לנסות להשיג שרף רפואי מאזור הגלעד, כרמז לניסיונותיו של פרעה להיאחז בשאריות שלטונו שם כדי להשתקם. אולם מאמצים אלו, המדמים את הפנייה לעזרת בעלות ברית, נדונים לכישלון, ולכן נאמר לה כי לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. התְּעָלָה, שמשמעותה מרפא או חוסן פנימי, אבדה לחלוטין עם נפילת הגיבורים, ולכן שום עזרה חיצונית לא תועיל. הפער בין הקרי הִרְבֵּית לכתיב הרביתי משלב את פניית הנביא אל מצרים עם זעקת המצרים עצמם, המבינים כי כל מאמצי ההצלה שלהם היו לריק.