ירמיהו, פרק מ״ו, פסוק י״ז

מול איום הפלישה הבבלית נשמעת הכרזת לעג פומבית על קלונו של מנהיג המרבה בדיבורים אך נעדר מעשים. בין אם במחנה האויב ובין אם בתוך עמו, קָרְאוּ שָׁם לפַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם בכינוי הגנאי שָׁאוֹן, משום שהוא מתהלל ועושה רעש והמולה רבה אך בפועל אין בו ממש. חרפתו הגדולה מתגלה בכך שהֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד, כלומר נתן לזמן שנקבע מראש לקרב לחלוף מבלי להופיע למערכה. התחמקות זו נבעה מפחד עמוק, או מניסיון לדחות את הקרב לשעת כושר מסיבות של אצטגנינות ואמונה טפלה. כך או כך, נגזר עליו מאת ה' שתוכניתו תכשל והוא לא יגיע כלל למלחמה.