ירמיהו, פרק מ״ו, פסוק ד׳

ההיערכות המהירה של חיל הפרשים לקרב מתחילה בהוראה אִסְרוּ הַסּוּסִים, שמשמעותה קשירת הבהמות ורתימתן למרכבות. מיד לאחר מכן ניתנת הפקודה וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים, המורה לרוכבים המיומנים לעלות על הסוסים שנרתמו. כעת הלוחמים נדרשים לעמוד במערכת הקרב או על גבי הסוסים וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים, כאשר לראשיהם קסדות מתכת או נחושת להגנה. במקביל עליהם להכין את הנשק, כלומר מִרְקוּ הָרְמָחִים, ולצחצח את החניתות מן החלודה כדי שיבריקו. לבסוף הם מצטווים להגן על גופם ונקראים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת, שהם בגדי מגן מברזל העשויים מקשקשים או מטבעות מחוברות.