ירמיהו, פרק נ׳, פסוק מ״ב

צבא האויב ניצב ככוח אכזר ומאיים, אשר לוחמיו יַחֲזִיקוּ באחיזה איתנה קֶשֶׁת וְכִידֹן, כלי נשק המשמש כמגן או כרומח התקפי. ההפחדה מתבטאת גם ברעש העצום שמקים המחנה, כאשר קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה ונשמע כהמולת ים גועש המיטלטל ברוח סערה. הצבא כולו עָרוּךְ ומסודר לקרב כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה, דימוי המלמד כי כל חייל מצויד היטב כגיבור, או לחלופין מתאר כיצד הסוּסִים שעליהם יִרְכָּבוּ הלוחמים מאומנים למערכה ממש כאילו היו בני אדם. כל הכוח העצום והמזוין הזה עתיד לבוא עָלַיִךְ בַּת־בָּבֶל, שהיא יעד ההתקפה.