ה' מצווה על עם ישראל לנדוד ולעבור מיד ממקומם, ולכן קורא להם נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, עיר המלוכה שעתידה להיחרב. לאחר מכן עליהם להשלים את העזיבה ולצאת לגמרי גם משאר ערי המדינה, כפי שנאמר וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ. על השבים לירושלים לפעול בזריזות ובגבורה וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי־צֹאן, כלומר כמו התיישים החזקים הצועדים בראש העדר. עליהם לקחת יוזמה ולהוביל את דרך השיבה לארץ ללא פחד, גם בהיעדר מנהיגות רשמית וגם אם יהודים רבים יבחרו להישאר מאחור בגלות.
ירמיהו, פרק נ׳, פסוק ח׳
נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים (יצאו) [צֵ֑אוּ] וִֽהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.