אימת המלחמה והשיתוק שאוחז בהנהגה הבבלית לנוכח האויב המתקרב ניכרים היטב בתגובתו של מֶלֶךְ בָּבֶל, המזוהה כבלשצר [רד"ק]. כאשר המלך שומע אֶת שִׁמְעָם, כלומר את השמועה על גבורתם של התוקפים, נופלת עליו אימה. הפרשנים מסכימים כי בעקבות בשורה זו וְרָפוּ יָדָיו, ידיו נעשו רפויות וחלשות עד כדי חוסר יכולת להילחם מולם. המצוקה מתוארת באופן מוחשי, צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ, הצרה ממש אחזה ולפתה אותו. תחושה זו מלווה בחִיל, שאותו מסבירים הפרשנים כחלחלה ורעד עזים, התוקפים את המלך בדומה לכאביה של אישה יולדת.
ירמיהו, פרק נ׳, פסוק מ״ג
שָׁמַ֧ע מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.