נפילתה של בבל, אשר נחשבה לראש הממלכות [ביאור שטיינזלץ], יוצרת הדים המזעזעים את העולם כולו וזורעים פחד בקרב שאר העמים.
השמועה על כך שבבל נִתְפְּשָׂה, כלומר נכבשה ונלכדה, גורמת לכך שנִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ, והארץ כולה רועדת ורועשת [מצודת ציון]. זעזוע זה אינו רק פיזי, אלא נובע מחרדה עמוקה של העמים האחרים, החוששים שמא גורל דומה יפקוד גם אותם [מצודת דוד].
בעקבות החורבן, זְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע, וזעקת השבר של בבל מהדהדת ונשמעת בין כל העמים [מצודת דוד]. מבחינה תחבירית, ישנה אי התאמה בחלק זה, שכן המילה זְעָקָה היא בלשון נקבה, ואילו הפועל נִשְׁמָע מופיע בלשון זכר. ההסבר לכך הוא שהמילה קוֹל מראשית הפסוק, שהיא בלשון זכר, ממשיכה להשפיע גם על חלקו השני. לפיכך, משמעות הכתוב היא שקול הזעקה הוא זה שנשמע בגויים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].