מפלתה הצפויה של בבל מתוארת כאן דרך התאספותה של קואליציה צבאית אדירה. הנביא משתמש באותו מטבע לשון שבו השתמש בעבר כדי לנבא את פלישת הכשדים לארץ ישראל, וכעת אותה נבואה מתהפכת ומופנית כלפי בבל עצמה (מלבי"ם).
העם המגיע מִצָּפוֹן מכוון לאימפריות של מדי ופרס, שמיקומן הגאוגרפי היה מצפון מזרח לבבל (מצודת דוד). התארגנותם למלחמה מתוארת במילה יֵעֹרוּ, כלומר הם יתעוררו ויקומו לפעולה (מצודת ציון), והם יגיעו מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, קרי, מקצות הארץ וממדינות מרוחקות מאוד (מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ).
באשר לביטוי וּמְלָכִים רַבִּים, הפרשנים מציגים שתי גישות. הגישה הראשונה מסבירה כי המילה "רבים" אינה מציינת בהכרח כמות גדולה, אלא גדולה וחשיבות. לפי פירוש זה, הכוונה היא למנהיגים גדולים וחשובים, וספציפית לדריוש מלך מדי ולכורש מלך פרס (מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל). לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת את המילה כפשוטה, לשון ריבוי וכמות. לפי הסבר זה, הפסוק מתאר מלכים רבים מאומות אחרות שהצטרפו למערכה כדי לעזור לצבאות מדי ופרס במלחמתם (רד"ק, מלבי"ם).