החורבן המיועד של בבל מוצג כפעולה צבאית ישירה של ה', הניגש אל מחסניו השמורים כדי להוציא משם נשק המיועד לפורענות. התיאור בו פתח ה' את אוצרו נאמר על דרך המשל, ומטרתו להמחיש כי ה' הוא זה שנלחם בהם באופן גלוי וניכר למראה [רד"ק]. המילה אוצרו מכוונת למקום של מטמון וגנזך נסתר [מצודת ציון].
מתוך אותו אוצר מוציא ה' את כלי זעמו, ביטוי המבטא כעס וחימה [מצודת ציון]. כלים אלו אינם כלי נשק רגילים, אלא מעצמות פרס ומדי. ה' הוא שעורר את ליבם ודחף אותם לעלות על בבל כדי להשחיתה [מצודת דוד].
הסיבה לשימוש בכלים אלו מוסברת בכך שמלאכה היא לה'. המילה מלאכה בהקשר זה מתפרשת כשליחות, כלומר, השחתת ארץ כשדים אינה מלחמה רגילה אלא שליחות אלוהית מובהקת [מצודת דוד, מצודת ציון]. גישה נוספת רואה במילה מלאכה תיאור של יצירה ממשית של ה', פעולה מורכבת שמעצם מהותה מצריכה שימוש באותם כלי זעם כדי להוציאה אל הפועל [ביאור שטיינזלץ].