נפילתה של אימפריית בבל מתוארת דרך קריסתו המוחלטת של העומד בראשה, תוך שיבוש סדרי המלחמה המקובלים. הכינוי זָדוֹן מכוון כלפי מלך בבל הרשע [רד"ק], ובאופן ספציפי לבלשאצר. מהלך התמוטטותו מתואר כרצף שבו המלך תחילה וְכָשַׁל ובעקבות זאת וְנָפַל [מלבי"ם]. משמעות ההכרזה וְאֵין לוֹ מֵקִים היא שבלשאצר ייהרג ושושלתו תיגדע, כך שאיש מזרעו לא יוכל להקים מחדש את השלטון ולמלוך בבבל תחתיו [מצודת דוד].
החורבן הפיזי מתואר במונחים של הבערה ושריפה. ה' מכריז וְהִצַּתִּי, כלומר אבעיר אש בעריו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וְאָכְלָה ותשרוף את כל סְבִיבֹתָיו, שהם השטחים הסובבים את עריו [מצודת דוד, מצודת ציון]. תיאור זה מציג מהלך הפוך מדרך הכיבוש הצבאית הרגילה. בעוד שבמלחמה שגרתית האויב כובש תחילה את השטחים הפתוחים ורק אז חודר אל ערי הממלכה, כאן החורבן יתחיל בתוך הערים עצמן, ומתוכן האש תתפשט כלפי חוץ ותכלה את כל הסביבה [מלבי"ם].