תיאור החורבן לובש צורה של מסע טבח בבהמות, דימוי המכוון כלפי הנהגת העם והשכבה החזקה. המילה חִרְבוּ נגזרת מן המילה חרב, ומשמעותה היא ציווי להרוג ולהפיל בחרב. פעולת ההריגה מכוונת אל כָּל פָּרֶיהָ, והפרשנים מסכימים פה אחד כי המילה "פרים" משמשת כאן משל לשרי האומה, מנהיגיה, גדוליה וגיבוריה. [רש"י] מציין כי דרכם של הנביאים להמשיל את השרים לבעלי חיים חזקים כדוגמת פרים, אבירים ועתודים, ו[רד"ק] מוסיף כי גם התרגום הארמי מפרש את המילה כגיבורים.
הביטוי יֵרְדוּ לַטָּבַח מהווה כפל עניין פיוטי החוזר על רעיון ההריגה וההשמדה של אותם שרים [מצודת דוד]. הקריאה הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם מבטאת אזהרה ואומרת להם אוי, משום שהגיע יום גמולם והזמן שבו הם עתידים להישחט. סיום הפסוק, עֵת פְּקֻדָּתָם, מתפרש על ידי הפרשנים מלשון זיכרון. כלומר, זהו הזמן המיועד שבו עוונותיהם נזכרים והם באים על עונשם.