למרות מצבם השדוד והמסכן של גולי ישראל, שחרורם אינו תלוי ברצונם הטוב של שוביהם. התערבות אלוהית עוצמתית עתידה להפוך את המציאות, לנקום את נקמת הנעשקים ולהביא שלווה לעולם כולו.
הפרשנים מסבירים כי גֹּאֲלָם חָזָק, ולכן גם אם הבבלים אינם מסכימים לשלח את הגולים לחופשי מרצונם, ה' יילחם את מלחמתם, יאבד את בבל ויוציא את ישראל לחירות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מציג ניגוד בין שתי פעולות משלימות: הִרְגִּיעַ והִרְגִּיז. מבחינה דקדוקית, מילים אלו משמשות כאן כשמות פועל (מקור) המופיעים בצורת זמן עבר [רד"ק, מלבי"ם]. משמעות המילה הִרְגִּיעַ היא הענקת מנוחה, השקט ושלווה, בעוד שהמילה וְהִרְגִּיז מבטאת הטלת רעדה, חרדה ופחד [מצודת ציון].
הקשר בין שתי הפעולות הללו הוא קשר ישיר של סיבה ותוצאה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מפלתו של מלך בבל, אשר היה מרעיש את הממלכות ורודה בעמים, היא זו שתביא מנוחה לעולם. ה' יטיל חרדה ורוגז על יושבי בבל כדי שלא יוסיפו למשול באחרים, וכך, מתוך החרדה שתעטוף את בבל, תבוא שלווה והנחה לכל שאר הארץ. גישה נוספת, הנשענת על התרגום הארמי, מדמה את ההשקטה הזו לרוגע שיורד על הים לאחר סערה; שבירת כוחם של הרשעים והבאת הזעזוע על בבל הן אלו שמרגיעות את סערת העולם [רד"ק].