נפילתה הפתאומית והדרמטית של מעצמה בלתי מנוצחת מעוררת תדהמה עמוקה. הממלכה שבעבר רמסה באכזריות את כל העמים, מוצאת את עצמה כעת מרוסקת לחלוטין, ומותירה את סביבתה המומה לנוכח חורבנה.
הנביא משתמש בדימוי ציורי לתיאור בבל. המילה פַּטִּישׁ מתארת מקבת כבדה, והביטוי פַּטִּישׁ כָּל־הָאָרֶץ משמש משל לבבל האדירה. הפרשנים מסכימים כי בבל נמשלה לפטיש שובר סלעים, שכן היא פוצצה, כתשה וניפצה את כל אומות העולם. כעת עולה השאלה אֵיךְ נִגְדַּע, כלומר כיצד נכרת ונשבר אותו כוח אימתני [מצודת ציון]. אגב כך, מבחינה דקדוקית מצוין כי בכתבי יד ישנים ומדויקים האות נו"ן במילה נִגְדַּע מנוקדת בחיריק, בניגוד לסגול המופיע בחלק מהדפוסים [מנחת שי].
הפסוק פותח פעמיים במילה אֵיךְ, וכך מציג תמיהה כפולה על המהפך ההיסטורי [מלבי"ם]. התמיהה הראשונה היא על עצם שבירת כוחה הצבאי של בבל: כיצד ייתכן שהאומות שאותן פיזרה בבל לשברים הצליחו להתאחד שוב למלחמה נגדה, והיכן אותו פטיש שאמור היה לנפץ את החיבור ביניהן? התמיהה השנייה מתייחסת לתוצאת החורבן, בשאלה אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה. המונח לְשַׁמָּה מבטא שממה ותימהון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפליאה היא כיצד הפכה בבל למוקד של תדהמה בקרב הגויים, שכולם משתוממים על חורבנה [מצודת דוד], במיוחד לאור העובדה שעמים רבים ועצומים עמדו תמיד לעזרתה והגנו עליה [מלבי"ם].