תארו לעצמכם שבניתם מגדל גבוה וחזק, והייתם בטוחים שהוא לעולם לא ייפול, עד שפתאום כולו קרס בבת אחת. כך בדיוק קרה לממלכת בבל הגדולה ולמלך שעמד בראשה.
הנביא קורא למלך בבל, בלשאצר, בשם זָדוֹן, כי הוא היה מלך רשע ומלא בגאווה. ההתרסקות שלו מתוארת בשלבים: קודם כל המלך וְכָשַׁל, כלומר יקבל מכה ויתנדנד, ובעקבות זאת מיד וְנָפַל. המצב יהיה כל כך סופי עד שוְאֵין לוֹ מֵקִים, כלומר המלך יאבד את חייו ושלטונו יסתיים לגמרי, ואף אחד מהילדים או מהמשפחה שלו לא יוכל להקים מחדש את הממלכה ולמלוך במקומו.
ה' מכריז על חורבן הממלכה ואומר וְהִצַּתִּי, אני אבעיר אש בתוך הערים של בבל. האש הזו תתפשט, וְאָכְלָה ותשרוף את כל סְבִיבֹתָיו, שהם כל השטחים הפתוחים שמסביב לערים. בדרך כלל, במלחמה רגילה, צבא אויב קודם כל משתלט על השטחים הפתוחים ורק בסוף נכנס לתוך הערים. אבל כאן קורה משהו הפוך לגמרי: החורבן יתחיל קודם כל עמוק בתוך הערים עצמן, ומשם האש תתפשט כלפי חוץ ותכלה את כל הסביבה.