עם ישראל הפך לצאן מופקר וחסר הגנה, כך שכָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וניצלו אותם ללא הפרעה, בעוד שוְצָרֵיהֶם הרודפים אותם מתוך שנאה אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם וטענו כי הם פטורים מעוון מוסרי. טענה זו, המשקפת גם את הסיבה האמיתית למצבו של העם, מבוססת על כך שהפורענות מוצדקת תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַה'. חטא זה של ישראל הוא כפול, שכן הם נטשו את ה' שהיה עבורם נְוֵה צֶדֶק, מעון של מחסה המייצג את דרך המשפט שבין אדם לחברו. בד בבד, הם ניתקו את הקשר הרוחני אל ה' שהוא וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם, מקור התקווה שבו שמו אבות האומה את מבטחם.
ירמיהו, פרק נ׳, פסוק ז׳
כׇּל־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהֹוָה֙ נְוֵה־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבוֹתֵיהֶ֖ם יְהֹוָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.