ה' מדמה את עם ישראל לעדר מופקר של צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי, כאשר סכנת האובדן מרחפת על האומה כולה ועל כל פרט בה. משבר זה נגרם באשמת המנהיגים, שכן רֹעֵיהֶם הִתְעוּם והרחיקו אותם מדרך הישר. בשל כך הָרִים שׁוֹבְבוּם, תהליך שהחל בהדחת העם לעבודה זרה על ההרים והסתיים בשבירתו הפיזית בגירוש לגלות. מאחר שבתחילה מֵהַר אֶל־גִּבְעָה הָלָכוּ כדי לעבוד אלילים, הם נענשו בנדודים בלתי פוסקים בארצות האויב. מתוך הטלטלה הארוכה שָׁכְחוּ רִבְצָם, כלומר איבדו את תחושת השייכות ושכחו את מקום המנוחה והביטחון המקורי שלהם תחת השגחת ה'.
ירמיהו, פרק נ׳, פסוק ו׳
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ (היה) [הָי֣וּ] עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים (שובבים) [שׁוֹבְב֑וּם] מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.