ירמיהו, פרק נ׳, פסוק ל״ט

עונשה של בבל על דבקותה בעבודת אלילים הוא חורבן מוחלט ושממה. ה' ישלח אל חורבות העיר חיות בר נוראות, המזכירות בצורתן את צלמי האלילים שאותם עבדו התושבים. לָכֵן יֵשְׁבוּ שם צִיִּים, שהן חיות יובש ממשפחת הנמיות, יחד אֶת־אִיִּים, שהן חיות בר מייללות, וְיָשְׁבוּ בָהּ גם בְּנוֹת יַעֲנָה, שהן עופות מדבריים. העיר תהפוך למשכן קבוע עבור חיות אלו, וְלֹא־תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד־דּוֹר וָדֹר, כהדגשה כפולה לכך שלעולם לא תהיה שוב מיושבת בבני אדם.