ירמיהו, פרק נ׳, פסוק מ״ה

תוכניתו של ה' על מפלת בבל תתקיים בוודאות מוחלטת וללא יכולת התנגדות, ולכן מתוארות עֲצַת־יְהֹוָה וּמַחְשְׁבוֹתָיו המכוונות נגדן, כלומר אֶל־בָּבֶל ואֶל־אֶרֶץ כַּשְׂדִּים. בלשון שבועה המבטאת ודאות מצהיר ה' אִם־לֹא יִסְחָבוּם, כלומר יגררו וימשכו אותם בכוח על הארץ. פעולה זו תעשה על ידי צְעִירֵי הַצֹּאן, שהם אומות קטנות וצעירות היסטורית כדוגמת פרס ומדי שהביסו את האימפריה, או לחלופין עם ישראל, שהמפלה באה כנקמה על הפגיעה בו ונחשב הדבר כאילו הוא עצמו החריב את בבל. לבסוף נשבע ה' אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה, כלומר יהפוך את כל מקום מושבם לארץ חרבה ושוממה, והדבר יתרחש לנגד עיניהם ובעל כורחם.