ירמיהו, פרק נ׳, פסוק י״א

הבבלים חוגגים ומתעשרים מביזת ארץ ישראל, אך כאשר תִשְׂמְחוּ בלבכם וכן תַעַלְזוּ בריקודים, דעו כי הצלחתכם מבוססת על אשליה ונובעת רק מחרון אף ה' בעמו. הפנייה המשולבת בלשון נקבה וזכר מכוונת לבבל כאומה שלמה ולחייליה הפרטיים גם יחד, המכונים שֹׁסֵי נַחֲלָתִִי, שודדי הארץ שה' קשור אליה בקשר פנימי וקדוש. הכתוב מתאר כיצד תָפוּשׁוּ, כלומר תשמינו מרוב הטובה של הארץ, כְּעֶגְלָה דָשָׁה המשמינה משום שהיא אוכלת ברציפות את התבואה בעת הדישה או רועה בנאות דשא ירוקים. מרוב עונג וניצחון וְתִצְהֲלוּ כָּאַבִּרִים, תרימו קול שמחה גדול בדומה לצהלתם של סוסים חזקים וחסונים.