יצא לכם פעם לראות מישהו שמנצח בתחרות ומתחיל לקפוץ ולרקוד, בטוח שהוא הכי חזק וגיבור בעולם? כך בדיוק התנהגו הבבלים. הם חגגו את הניצחון שלהם והתעשרו מכל מה שלקחו מארץ ישראל. אבל הם טעו בגדול: הם חשבו שניצחו בזכות הגבורה שלהם, כשלמעשה הם הצליחו רק בגלל שה' כעס על העם שלו ונתן להם לנצח.
הנביא מתאר איך הרגשות שלהם הלכו וגדלו. קודם כל כִּי תִשְׂמְחוּ, שזו שמחה פנימית בתוך הלב, ואז כִּי תַעַלְזוּ, שזו כבר שמחה שפורצת החוצה בריקודים וקפיצות של התלהבות. ה' קורא להם שֹׁסֵי נַחֲלָתִי, כלומר השודדים והבוזזים של ארץ ישראל. המילה "נחלתי" מראה כמה ה' אוהב את העם ואת הארץ ומרגיש קשור אליהם קשר עמוק וקדוש.
הבבלים אכלו והשמינו מכל הטוב שלקחו, ולכן נאמר עליהם כִּי תָפוּשׁוּ. למה הם דומים? כְּעֶגְלָה דָשָׁה, כמו עגלה שעובדת בדישת תבואה. בניגוד לעגלה שחורשת בשדה ולא יכולה לאכול תוך כדי, העגלה הזו עומדת בתוך ערימות של אוכל ויכולה לאכול כל הזמן, ולכן היא משמינה מאוד. מרוב עונג וגאווה על הניצחון, הם הרימו קולות גדולים של שמחה, וְתִצְהֲלוּ כָּאַבִּרִים, ממש כמו צהלה של סוסים חזקים וחסונים.