תארו לעצמכם ממלכה אדירה וחזקה שהייתה רגילה לנצח את כולם, ופתאום הכל מתהפך. כשהנביא מדבר אל תושבי בבל על המפלה שלהם, הוא משתמש במילים אִמְּכֶם וכן יוֹלַדְתְּכֶם. הוא לא מתכוון לאמא הפרטית של כל אחד מהם, אלא למדינה ולעיר בבל עצמה, שהייתה ממש כמו אמא ששומרת על העם. עכשיו, המדינה הזו חווה בּוֹשָׁה וגם חָפְרָה. שתי המילים האלו מתארות יחד בושה עמוקה מאוד. פעם הבבלים היו שמחים וגאים כשהם ניצחו ולקחו שלל מעמים אחרים, אבל כעת, כשאויבים אחרים באים לנצח אותם, הגאווה הגדולה מתחלפת בבושה צורבת.
מה יהיה הסוף של הממלכה? מצב זה נקרא אַחֲרִית גּוֹיִם, כלומר העתיד והסוף של העם. למרות שהם התחילו את דרכם כממלכה מלאת עוצמה, הסוף שלהם יהיה שונה לגמרי. הארץ שלהם תהפוך להיות מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה. המילה צִיָּה מתארת ארץ יבשה ושוממה, וגם המילה עֲרָבָה היא בעצם עוד שם למדבר. השימוש בכמה מילים דומות נועד להדגיש לנו עד כמה ההרס יהיה מוחלט. במקום שבו עמדה פעם ממלכה מפוארת ומלאת חיים, יישאר רק שטח יבש, ריק ושומם.