הדובר מבקש לשלול את תחושת העליונות של איוב, ומבהיר לו כי אינו יכול להתהדר בחכמה הנובעת מוותק ומזקנה. הרעים טוענים כי בחבורתם נמצאים אנשים מבוגרים ומנוסים, שגילם עולה אפילו על גיל אביו של איוב, ולכן אין לו כל סיבה להתפאר בידיעותיו לעומתם, וקל וחומר שלא מול הדורות שקדמו לו [מלבי"ם, מצודת דוד, אלשיך]. אף על פי שהדובר עצמו עשוי היה להיות אדם צעיר, הוא משתמש בלשון רבים ומתייחס לחבריו המבוגרים יותר, כדוגמת בלדד, או שהוא מדבר בשם החבורה כולה שבה ישנם אחד או יותר המבוגרים מאביו של איוב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מדייק בתיאור שלבי הזקנה: שָׂב מתייחס לאדם זקן או סב [ביאור שטיינזלץ], בעוד שהמילה יָשִׁישׁ מתארת אדם מופלג יותר בזקנתו, שמבוגר אף מן השב [מלבי"ם]. המילה בָּנוּ מתפרשת בפשטות כ"בינינו" [ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה כַּבִּיר, רוב הפרשנים מסבירים כי משמעותה "הרבה" או "מרובה", כלומר אדם שמרובה בימים ובשנים יותר מאביו של איוב [רש"י, מצודת ציון]. מנגד, יש המפרשים מילה זו במשמעות של "גדול" [אבן עזרא].